בזמן שהספורט האולימפי בישראל רשם בשנים האחרונות התקדמות אדירה במשחקים האולימפיים עם מדליות בענפים חדשים והישגים יוצאי דופן, השחייה הישראלית עדיין לא עשתה את קפיצת המדרגה שכולם קיוו לה. אומנם יש לנבחרת את אנסטסיה גורבנקו, שחיינית מהטופ העולמי שניפצה תקרות זכוכית עם מדליות היסטוריות באליפויות עולם ואירופה, אך הרושם שנוצר הוא שהתוצאות בבריכה איכזבו ברגע האמת בבריכה האולימפית.
בדיוק בשביל זה החזירו לענף את ליאוניד קאופמן, המאמן בן ה-67 שהוביל את נבחרות השחייה לחמש הופעות במשחקים האולימפיים בעבר. בלונדון 2012 הוא הצליח להביא את יעקב טומרקין להישג השיא של שחיין ישראלי בבריכה, לאחר שסיים במקום השביעי בגמר אולימפי ומאז ועד היום אף אחד לא עבר אותו. קאופמן סיים את דרכו בנבחרת אחרי התוצאות החלשות בריו 2016 והמסקנות של הוועד האולימפי כי ההופעה הסתכמה במילה כישלון. לפני כשנה וחצי, מיד אחרי אולימפיאדת פאריס 2024 שהסתיימה גם היא בטעם חמוץ, מונה יעקב טומרקין למנהל המקצועי של איגוד השחייה ועכשיו הם עובדים יחד שוב על קמפיין לוס אנג'לס 2028.
אחת מהתחנות החשובות בדרך למשחקים האולימפיים הקרובים היא אליפות אירופה שתתקיים בפאריס בהמשך החודש, בהשתתפות גדולי השחיינים מהיבשת. זו תחרות שתהווה מדד ליכולותיהם של השחיינים המובילים בארץ ותשפיע על כל הקמפיין הנוכחי. מהרגע שתסתיים, לא יהיו לישראלים עוד הופעות במעמדים גדולים, פרט לאליפות העולם שתהיה בשנה הבאה. זה מה שקבע כבר עכשיו המאמן, וזה לא הכל.
ליאוניד קאופמן (שחר גרוס)רגע לפני היציאה לאליפות אירופה הקרובה, מאמן נבחרת ישראל, ליאוניד קאופמן, סיפר בראיון מיוחד ל-ONE על שינוי הגישה, המצב בנבחרת ישראל, שלושת השחיינים שפרשו, הדור הבא, מדוע הם לא ישתתפו באליפות אירופה הבאה, הקאמבק שעשה למדים הלאומיים, העבודה עם יעקב טומרקין, והתוכניות שלו עבור אנסטסיה גורבנקו שחולמת על מדליה אולימפית ראשונה אי פעם עבור השחייה הישראלית.
“המטרה לאליפות אירופה הקרובה: חמישה גמרים ומדליה”
ליאוניד, אתם לקראת היציאה של הנבחרת לאליפות אירופה, מה המטרות שהצבת לתחרות?
”אנחנו רוצים בין 10 ל-12 הופעות בחצי הגמר ו-5 הופעות בגמרים, כאשר מתוך זה אנחנו רוצים גם שני גמרים בשליחים. בסוף, אנחנו מכוונים גם למדליה אחת לפחות. אם נצליח לשחזר ב-4X200 חופשי לגברים את התוצאה שעשינו בגמר אליפות העולם האחרונה, שזה זמן של 7 דקות ו-6 שניות, זו תהיה תוצאה טובה שתעלה אותנו די בוודאות לגמר ותוכל למקום אותנו שם בין המקומות הרביעי עד השישי, תלוי ברמת התחרות. גם ב-4X100 חופשי אולי נוכל לאיים על הגמר. יש לנו נבחרת שליחים איכותית מאוד”.
מה לגבי המשחים האישיים?
”כמובן שיש לנו כמה שחיינים איכותיים, כמו אנסטסיה גורבנקו, אבל גם מירון חרותי יכול להגיע לגמר. השיא שלו זה 21.60 שניות ב-50 חופשי, אם הוא יעשה את זה שוב הוא יוכל לסיים בין המקומות השלישי עד השישי, תלוי בהרכב המשתתפים. קשה מאוד לנבא מקומות לפני התחרות, בגלל שיש את הביטוי העצמי של השחיין למסוגלות שלו אבל בעיקר בגלל שאנחנו לא יודעים מה אחרים מסוגלים לעשות. יהיו באליפות אירופה הקרובה 42 עד 48 מדינות משתתפות, כך שתהיה תחרות מאוד חזקה. אליפות אירופה מתרחשת אחת לשנתיים, והתוכנית של השחיינים האירופאים היא להשתתף בה רק פעם בארבע שנים - שזה עכשיו. התחרות הבאה תהיה ממש צמודה למשחקים האולימפיים והרבה ימנעו ממנה, אבל לתחרות הקרובה כולם יגיעו”.
מירון חרותי (שחר גרוס)נבחרת ישראל תהיה גם באליפות אירופה הבאה?
“לא. ב-2028 נבחרת ישראל לא תשתתף באליפות אירופה. זו החלטה שלקחנו מראש כי זה יכול להפריע להכנה שלנו למשחקים האולימפיים. לכן זו לא תהיה התחרות הגדולה האחרונה שלנו עד אולימפיאדת לוס אנג'לס”.
אבל אם אני זוכר נכון, בעבר התעקשת דווקא שהשחיינים בנבחרת יתחרו כמה שיותר לפני המשחקים האולימפיים. מה השתנה בגישה שלך?
“בלונדון 2012 זה עבד טוב, אבל לפני ריו 2016 הניסיון הזה לא היה טוב. יעקב טומרקין זכה במדליה באליפות אירופה, אבל חודש וחצי אחר כך לא שחזר את ההישגים שלו כי לאליפות אירופה הוא הגיע בשיא הכושר ולא היה לו עוד מחזור אימונים שלם עד למשחקים האולימפיים, מה שאילץ אותנו לעשות אילתורים באימונים או למשוך עוד את היכולת, אבל לא עשינו בעצם מחזור אימונים מלא ולא בנינו אותו כמו שצריך כדי להגיע בשיא המוכנות. למדתי מזה. אני מעדיף שהשיא יהיה באולימפיאדת לוס אנג'לס ולא לפני כן”.
אז מה התוכנית שלך הפעם?
“אנחנו רוצים לעשות במשך שלוש שנים ברציפות מחנה אימונים בגובה לפני האירוע המרכזי, כמו שעשינו עכשיו לקראת אליפות אירופה. בשנה האולימפית, במקום לצאת לאליפות אירופה יהיה לנו מחנה אימונים נוסף בגובה. זה אמור לעזור לשחיינים להרגיש טוב יותר פיזית לפני תחרות גדולה ולייצר גם תחושת מסוגלות. האם זה יעבוד? נדע רק בסוף”.
נבחרת ישראל בשחייה (שחר גרוס)”גל כהן גרומי, רון פולונסקי ותומר פרנקל פרשו”
לאחרונה הגיע לנבחרת דור של שחיינים צעירים. הם מסוגלים להגיע רחוק?
“זה נראה שיש הרבה צעירים, אבל אני לא מחשיב שחיין שהיה כבר באליפות העולם או באליפות אירופה כספורטאי צעיר. לכן יש בנבחרת עכשיו אולי רק שלושה שחיינים שאפשר לומר שהם צעירים באמת, שזה אוקאן גולדין, מרק טלר ותום סלע. כל היתר, כולל מי שהתחרו בשליחים באליפות העולם בסינגפור, הם לא צעירים בעיניי ואנחנו כבר מבינים למה הם מסוגלים”.
יש שלושה שחיינים ותיקים יחסית שלא נמצאים בסגל הנבחרת לאליפות אירופה, שזה תומר פרנקל, גל כהן גרומי ורון פולונסקי. מה מצבם והאם יש סיכוי שיחזרו בקרוב לנבחרת?
“לא. הם לא באים, לא שוחים ואין פה דילמה לגביהם כי הם פשוט פרשו משחייה. אחרי שתי אולימפיאדות מותר לפרוש, זה בסדר. הם לא מתכוונים לחזור, הם פרשו חד משמעית”.
גל כהן גרומי (צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)הם פרשו בגיל צעיר יחסית, איך אתה מסביר את זה?
“אומנם תומר פרנקל וגל כהן גרומי היו בגיל שלא צריכים לפרוש בו, כי גל פרש בגיל 23 ותומר בגיל 24, אבל זו ההחלטה שלהם וזה נגמר”.
הם לא היו מסוגלים להישאר ולהמשיך לתרום לנבחרת?
“זה עניין של מיצוי. ברגע ששחיין או ספורטאי מרגיש שהוא מיצה את עצמו, הוא יכול לפרוש. בכדורגל או כדורסל, יש ספורטאי שמרוויח בחודש משכורת שהוא לא מרוויח בשוק הפרטי בכל תפקיד אחר, שזה שכר שנע בין פי 2 לפי 20 מהממוצע. אז שם תחושת המיצוי כמעט ולא קיימת, כי אתה חלק מקבוצה ולא נמדד כל הזמן על יכולת אישית כמו האם קפצת 2.40 מטר או לא, כי ההישגים הם קבוצתיים ואתה מקבל שכר כמו כולם כך שזה חלק מהחיים שלך. בגלל זה, כדורגלנים או כדורסלנים ממשיכים לקריירה שעוברת את גיל 30 בממוצע. בשחייה? שחיין ממוצע מגיע למיצוי בגיל 23 או 24 - ובשביל להמשיך לשחות אחר כך, אתה צריך סיבות. אתה צריך כדאיות, וכדאיות זה קודם כל עניין כספי”.
אז הם התקדמו הלאה בחייהם?
“כן. למה גרומי תלה את בגד הים? כי הוא עובד בחברת הייטק בתל אביב. אני מניח שהוא אמר לעצמו 'אני לא יכול לשחות מהר יותר מ-50.57 שניות ב-100 מטר פרפר. אולי אחזור על התוצאה הזו, אולי לא ואולי אשפר אותה קצת, אבל אם אני אקדיש את עצמי לשחייה אני צריך תמורה מסוימת'. ואז אומרים לו 'תהיה לך מלגה של 6,000 שקל ועם זה תסתדר', אז הוא אומר לעצמו 'זה כבר לא כדאי'. במקרה שלהם, הכדאיות של מי שפרשו הייתה נמוכה. הם בחוץ בגלל שהם סיימו שני משחקים אולימפיים והם סיימו קולג', יש להם תואר ביד והם כבר יוצאים לעבוד ולהתחיל את החיים. לכן הם פרשו”.
דניס לוקטב, גל כהן גרומי, תומר פרנקל ובר סולובייצ'יק בפאריס 2024 (רדאד ג'בארה)התוכנית לאנסטסיה גורבנקו לקראת 2028
אחרי אולימפיאדת ריו 2016 שהסתיימה בכישלון למעשה סיימת את דרכך בנבחרת, אבל גם ההופעות הבאות במשחקים האולימפיים לא היו הצלחה מסחררת ולכן קראו למאמן הכי מנוסה בישראל לחזור. אבל מה לדעתך השתנה בפער שבין לונדון 2012 ללוס אנג'לס 2028? מה עבר על השחייה הישראלית בשנים האלה?
“יש דברים שהם טקטוניים, דברים שאי אפשר לשנות אותם. אחד מהם, זה ששחיינים אחרי גיל 20 כבר לא נמצאים בארץ, אלא עוברים לקולג’”.
זה טוב או רע בעיניך?
“זה לא טוב, כי אז אני לא מאמן באמת את השחיין. הרי קולג' זה לא אימונים בתנאי נבחרת, אלא שילוב בין לימודים לשחייה. זו פשרה. כל שחיין ישראלי שנמצא בקולג בוחר בפשרה”.
רגע, זה שאנסטסיה גורבנקו הלכה לקולג', זו פשרה?
“כן, כל שחיין שלומד בקולג' זו פשרה”.
אנסטסיה גורבנקו (שחר גרוס)מאיזו בחינה?
“כי הוא צריך ללמוד כל יום ובתוך זה להכניס גם את אימוני השחייה, ובקולג' הוא עובר אימוני שחייה קבוצתיים ופחות אינדיבידואליים. השחייה הופכת לעניין שולי. אם תסתכל על השחיינים בנבחרות איטליה, צרפת, גרמניה ואנגליה - כמה מאלו שמתאמנים שם לקראת לקראת אליפות אירופה, אליפות העולם והמשחקים האולימפיים לומדים בקולג'? בערך 10% מהם, ואולי אפילו הגזמתי בהערכה שלי. אצלנו זה הפוך, 90% מהשחיינים בנבחרת נמצאים בקולג', בניגוד לנבחרות המצליחות באירופה”.
כלומר, בסופו של דבר, אין לך באמת נגיעה לאימון של השחיינים המובילים בישראל. אז איך אתה שומר על כולם ובודק שהכל בסדר באימונים? אתה עושה מעקבים בחו"ל?
“לא, אני לא עושה מעקבים וזה בלתי אפשרי. אני יכול לעשות איתם שיחות ולבדוק שהכל בסדר, אבל אני לא יכול להשפיע על תהליך האימון שלהם וזו בעיה. הם מגיעים לפה אולי לשלושה חודשים בשנה, בערך לזמן קצוב של 60-75 יום במרוכז בקיץ, אז מידת ההשפעה שלי לא גדולה על שחייני הנבחרת שנמצאים בקולג'ים וזו בעיה”.
אנסטסיה גורבנקו (סימונה קסטרווילארי)כרגע, מי מאמן את אנסטסיה גורבנקו בעצם?
“מ-1 בספטמבר ועד 5 במאי היא מתאמנת בקולג' עם המאמנת שיש לקבוצה שם. אין טום ראשטון ואין ליאוניד קאופמן, כל שחיין שלומד שם נמצא במסגרת של הקולג'. לכן אני אומר שבסוף זו פשרה לשחיין, כי הוא גם שוחה, גם לומד ומתקדם בחיים, וגם חוסך כסף על הלימודים”.
אז מה אתה מתכוון לעשות לגבי זה?
“אנחנו רוצים שהשחיינים הטובים שלנו לא ילמדו בקולג' למשך שנה בעונת 2027-2028. אנחנו רוצים שהם ידחו את הלימודים בשנה ויבואו להתאמן פה בארץ”.
ומה הסיכוי שזה יקרה?
“זה לא כזה פשוט. גם אם השחיין אומר 'אני רוצה', הוא פונה למאמן שלו במכללה ולפי חוק באמת מותר לו להפסיד שנה אחת של לימודים, אבל זה לא כל כך פשוט כי מאמן הקולג' יכול לומר לו 'אני לא מסכים, תישאר להתאמן פה' ואז הוא בבעיה. שנה למשחקים האולימפיים, אנחנו רוצים שהם יהיו מרוכזים אך ורק בהצלחה שלהם שם ויעבדו במסגרת רצינית במשך שנה שלמה כדי שיהיו לנו הצלחות”.
נבחרת השחייה (שחר גרוס)אם הם לא יסכימו לתוכנית שלך, לא ידחו את המשך הלימודים בשנה ויהיה כישלון בתוצאות של אולימפיאדת לוס אנג'לס, אף אחד לא יוכל להאשים אותך בזה?
“אני לא חושב על הכישלון, אני מדבר על התנאים שיש וחי את המציאות. אלו התנאים כרגע. בקיץ הבא יתברר אם השחיינים שלנו יצליחו להשתחרר לשנה מהמכללות ואם הם יהיו פה בארץ שנה שלמה באימונים. אם כן, זה יהיה נהדר”.
דיברת על זה כבר עם אנסטסיה גורבנקו שנמצאת באוניברסיטת לואיוויל? התוכנית הזאת תוכל לעזור גם לה?
“עוד לא דיברתי איתה על זה. אני חושב שאם אנסטסיה תהיה פה במשך שנה ותעשה שלושה מחנות גובה, כאשר העיסוק עיקרי שלה יהיה אך ורק בשחייה, זה יכול לקרב אותה יותר למדליה אולימפית מאשר אם היא תמשיך להתאמן במסגרת הלימודים באותה השנה. זו דעתי, אבל צריך לדבר עם אנסטסיה על זה”.
אנסטסיה גורבנקו (גלעד קוולרצ'יק)היו מי שחשבו שאנסטסיה גורבנקו יכולה לזכות במדליה אולימפית בפאריס 2024 וזה לא קרה. האם הגזימו לגביה, או שהיא תגיע לשיא שלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 ותהיה מסוגלת להיאבק על מדליה שם?
“בפאריס 2024 היא הייתה בשיא שלה בגיל 21, אבל גם בלוס אנג'לס 2028 היא תהיה בשיא שלה בגיל 25. מבחינת הגיל, יש שוויון ביכולת גם פה וגם שם. זה שיא הקריירה שלה. הרבה מאוד תלוי בה, איך במחזור אולימפי שלם היא תתמסר לשחייה, כלומר אם השחייה תהיה מרכז קיומה והעיסוקים האחרים יהיו משניים. אם זה יקרה, היא תהיה שחיינית שתוכל להגיע לגמר בלוס אנג'לס בכמה מקצועות וגם תוכל לחלום על מדליה אולימפית”.
זאת אומרת, מדליה אולימפית זה תסריט אפשרי עבורה?
“מי שלא חולם לא מגיע. היא בהחלט יכולה לחלום. גמר זו מטרה ריאלית עבורה, ומדליה? זה אפשרי להגיע גם לשם. המקצוע החזק שלה הוא בעיקר ה-200 מעורב, אבל יכול להיות שהיא תצליח גם ב-400 מעורב, ב-100 גב או ב-100 חזה. הכל יכול להיות והיא צריכה להיות מוכנה להכל, אבל בשנתיים הקרובות היא תתמקד ב-200 מעורב בכל מקרה, ואז בין שלושת המקצועות האלה היא תצטרך למצוא משחה אחד שיהיה הכי טוב עבורה - וללכת עליו. הרבה תלוי בה ובעבודה שלה כרגע באוניברסיטת לואיוויל”.
הכנות נבחרת ישראל בשחייה לאליפות אירופה הקרובה (שחר גרוס)“אני מגיע לבריכה ומרגיש כמו ילד שלקחו אותו לקולנוע בפעם הראשונה”
ברמה האישית, איך הייתה החזרה שלך לאימון נבחרת ישראל?
“זה אתגר גדול, אבל המטרה של המאמן היא תמיד להביא את השחיין שלו למקסימום ואני אוהב את זה. אנחנו מדינה קטנה, אין לנו כל כך הרבה סופר-סטארים ברמה העולמית, אבל יש לנו שחיינים טובים ואני צריך להביא אותם לקצה היכולת המיטבית. זו המטרה שלי וזה אתגר שאני אוהב”.
איך זה לעבוד עם יעקב טומרקין כשאתה המאמן והוא המנהל המקצועי, ואיך עובדת ההיררכיה או חלוקת העבודה ביניכם?
“אנחנו שווים. יעקב לא מעליי ואני לא מעליו, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אין פה דרגות של צבא, אין פה מאבק מי יותר בכיר. אנחנו מכבדים אחד את השני, זה תמיד היה ותמיד יהיה ככה. הניסיון שלו והיכולת שלו לקבל החלטות אלו דברים חשובים לעבודה שלנו - והוא גם מקשיב למה שיש לי לומר בהחלטות המקצועיות, כך שזה מפרה את שנינו. לשמחתי אנחנו עובדים בהרמוניה מלאה וזה מעולה. אולי זה נראה לאנשים כמשהו נדיר או כמו איזו אגדה, אבל זו המציאות”.
יעקב טומרקין (חגי מיכאלי)מה זה עושה לך לחזור לעבוד בנבחרת?
“זו תשוקה שלא נגמרת. אני אף פעם לא בא לעבודה, אלא בא לעבוד. אני נהנה כשאני בבריכה. לכל אימון אני מגיע ומרגיש כאילו אני איזה ילד שלקחו אותו לקולנוע בפעם הראשונה בחיים. חשוב לי לקדם את השחיינים, אני לא מוריד את העיניים מהבריכה כדי שזה יקרה ובשביל שהשחיינים שלנו יעבדו נכון על יעילות התנועה. זה מה שמושך אותי להגיע לבריכה בכל בוקר. אני רוצה גם לבנות קבוצה חזקה, רוצה רוח קבוצתית ישראלית אמיתית, וזה מתחיל באליפות אירופה בפאריס”.