עבור רוב השחקניות בגילה של מאיה זילברשלג (18, 1.77), הדאגה המרכזית היא איך לגרד עוד כמה דקות משחק או איך לעבור את בחינת הבגרות הבאה בתיכון. אבל זילברשלג, שכבר סומנה כאחד הכישרונות המבטיחים ביותר, בחרה במסלול המהיר. אחרי עונת בכורה אינטנסיבית בליגת העל תחת שירה עליון במכבי אשדוד, היא כבר מביטה קדימה אל עבר היעד הבא: ליגת המכללות בארצות הברית, ובאופק הליגה הטובה בעולם.
מגיל צעיר היא רגילה לשחק מול נשים שגדולות ממנה בכפל גיל, וגם מול רעשי הרקע המורכבים שמלווים את נבחרות ישראל בתקופה הנוכחית, היא למדה לשמור על פוקוס ("זה לא פחד, זה פשוט לצקצק עליהם"). רגע לפני שאליפות אירופה לעתודה יוצאת לדרך ב-4 ליולי בליטא, שם הנבחרת תשחק בדרג א׳ ותפגוש בבית המוקדם את ספרד, קרואטיה וליטא, ישבנו עם אחת מכוכבות הנבחרת לשיחה פתוחה על ההתאקלמות הפיזית והמנטלית לליגה של הגדולות, הגעגועים הצפויים לבית, הטיפ ששומר עליה מאוזנת, והרצון להוכיח שכדורסל נשים הוא מקצוע לכל דבר. ראיון עם שחקנית שנשארת עם רגליים על הקרקע, אבל מכוונת הכי גבוה שיש.
מאיה, התחלת לשחק בליגה של הגדולות. רוב השחקניות עוד חולמות על דקות בנערות. איך מתמודדים מנטלית ופיזית לשחק מול שחקניות מנוסות ולפעמים כפול מהגיל שלך?
”אני חושבת שמגיל צעיר אני משחקת עם שחקניות גדולות ממני, אז זה קצת הקל על כל המעבר הזה של הבוגרות, וזה שיש שחקניות באמת בוגרות שהן נעימות ומנסות ללמד ועוזרות ותומכות בכל העניין הזה שאני צעירה מהם, אני חושבת שזה מאוד עוזר, וגם שהמאמן והמאמנת איתך, ותומכים ועוזרים ומלמדים ומסבירים, אז כל זה באמת עוזר לכל העניין, ופיזית זה פשוט להתאקלם לאט-לאט ולהמון בקצב”.
מאיה זילברשלג (שחר גרוס)“לימודים? מצליחים לשלב הכול אם באמת יש רצון כזה”
מה הדבר הכי גדול שאת יודעת שלמדת על עצמך כשחקנית בעונה ראשונה בליגת העל?
”בעונה הראשונה שלי אני חושבת שממש כאילו סיימתי את העונה ואמרתי אני גאה בעצמי, אני חושבת שהיו הרבה התמודדויות והיו לי הרבה קשיים ודברים שהלכו קצת שונה ממה שהייתי רגילה, ופתאום זרות ופתאום שחקניות שאני לא רגילה לשחק איתן, וכל המעבר הזה ובאמת היה קושי והצלחתי להתמודד איתו”.
אז איך נראה באמת שילוב של שגרת אימונים אינטנסיבית ומשחקים בבוגרות, ואת גם סיימת לימודי תיכון, אז על מה נאלצים לוותר בדרך?
”ויתרתי הרבה על לימודים, אבל הבית ספר באמת היה כאילו מאוד תומך ומאוד עוזר בעניין, זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות בסוף, משלימים הכול כשרוצים, ומצליחים לשלב הכול שבאמת יש רצון כזה, והצלחתי לסיים”.
סומנת כאחת הכישרונות המבטיחות באירופה, עוד באליפות הנערות שהייתה, ולקבל את כל המחמאות, זה נותן דחיפה וביטחון, כל העניין הזה?
”זה נותן תמיד, זה תמיד כיף לשמוע שמעריכים ומכירים אותך כשחקנית אבל אני חושבת שזה גם לא צריך לעלות גבוה מדי צריך להישאר עם רגליים על הקרקע ובסוף יש עוד הרבה שאני רוצה להשיג ועוד לא עשית כלום, זו רק תחילת דרכי ואני רוצה להמשיך באמת עם הנבחרת ובכללי כשחקנית, ולייצג את המדינה, ולהיות הכי טובה שאני יכולה בכל תחום בקבוצה שאשחק בה”.
מאיה זילברשלג (שחר גרוס)”ללבוש את מדי הנבחרת? תחושת סיפוק וגאווה”
ללבוש את המדים הלאומיים בנבחרות, במיוחד שהמצב של ישראל לא ״משהו״ בחוץ, וכל הביקורות, וכל הרעשי הרקע. מה זה עושה לך כשחקנית?
”אני חושבת שכל הקיצים זה החלק הכי כיף כשחקנית כדורסל, באמת לשים את המדים של המדינה ויש קבוצת שחקניות הכי טובות בארץ שלובשות את המדים ולייצג את המדינה בגאווה גם בתקופות שהיו מאוד קשות גם שנה שעברה יצאנו להתחרות ישר אחרי המלחמה עם איראן והיו איתנו מאבטחים, ואסור היה לנו לצאת ואסור ללבוש את המדים וזה מאתגר, אבל זו תחושת סיפוק וגאווה שבאמת אין זכות כזאת מלייצג את המדינה”.
אף פעם לא הרגשתן איזשהו פחד או משהו?
”אני חושבת שלא, תמיד, דבר ראשון, תמיד הקיפו אותנו מאבטחים ותמיד הרגשנו הכי בטוחות, ובאמת שמרו עלינו ולא היינו לבד אף פעם, לא הסתובבנו לבד בחו״ל וזה לא פחד, זה יותר כזה לצקצק עליהם ולא לתת להם את מה שהם רוצים”.
נבחרת הנערות של ישראל (שחר גרוס)”יש המון דברים שהקולג' מביא שכרגע פה עדיין אין לנו”
את עוברת לשחק במכללות. מה השיקול היה לצאת? כסף? חוויה?
”חושבת שהשיקול הזה באמת שזו אחת המטרות שלי. אני רוצה לשחק בליגה הכי טובה בעולם ובאמת להצליח ואני חושבת שבסוף יש המון דברים שהקולג' מביא שכרגע פה עדיין אין לנו, ועדיין אנחנו לא יכולות לקבל כשחקניות אם זה המעטפת וכסף וכל הפסיליטיז שלנו, לצערי הרב, אין את זה עדיין פה ואם זה קהל, ואנשים הם ממש חיים את זה שם, זו תרבות ספורט אחרת לגמרי ממה שיש פה במדינה וגם אין ספק שזו חוויה מטורפת”.
אז אני מניחה שהמטרה הסופית זה בסוף ה-WNBA. כשאת רואה את תרבות ספורט אחרת שונה מאיתנו, כמה זה גורם לך לחלום על זה ולרצות את זה עוד יותר?
”זה לגמרי חלום, זה מטורף וכיף לראות סוף-סוף שיש כל כך התעניינות בכדורסל נשים וזה בסוף וכמו שזה מקצוע של בנים, זה גם של בנות, וכמו שהם יכולים להתנהל ולחיות מזה, אז גם בנות. ואנחנו גם רוצות וצריכות לשאוף לשם, אנחנו רואים עכשיו מה קורה בארצות הברית, שזה מטורף, זה באמת נותן דרייב ובא לי גם להיות שם, בא לי להיות אחת מהן”.
עם איזה קשיים את חושבת שתיתקלי בהם? דיברת עם שחקני מכללות? יש לנו שם את עומר מאייר, הוא הסביר לך על הכל?
”הייתי שם וביקרתי, יש את עומר מאייר והילה קרש אז דיברתי איתם קצת והם סיפרו לי כל אחד איך הולך לו. אני חושבת לפחות בהיכרות עם עצמי, אני יודעת שיהיה לי קשה מאוד בגלל המרחק מהמשפחה, ומהחברים, ומהבית שלי, ומהמקום הבטוח שלי אבל אני חושבת שגם זו הסתגלות שונה לגמרי, זה משחק כדורסל שונה לגמרי הכדורסל האמריקאי לעומת כדורסל אירופאי אבל זה קושי שאני חושבת שגם זמן יעזור, וייקח אולי איזה רגע להתאקלם אבל אני מאמינה שיהיה בסדר”.
עומר מאייר, כבר עם ניסיון במכללות (IMAGO)“שירה העליון? נתנה לי במה מטורפת ודחפה אותי”
התחלת לשחק כדורסל בגיל מוקדם. מתי הבנת שזה לא רק תחביב, שזה מעבר לזה?
”אני לא יכולה להצביע על נקודת זמן ספציפית, אבל אני חושבת שזה תמיד היה שם, תמיד זה היה הדבר הראשון שרציתי לעשות, ואם זה להפסיד דברים בשביל להגיע לאימון או להפסיד דברים בשביל להגיע למשחק זה תמיד היה שם בסדרי העדיפויות ובאמת בשנים האחרונות זה הפך להיות מעבר לתחביב או משהו שאני אוהבת לעשות, זה הפך להיות ממש המקצוע שלי”.
איך הייתה עונת אחת עם שירה העליון? אני יודעת שאתן מחוברות.
”היה לי מדהים השנה, שירה באמת נתנה לי במה מטורפת ודחפה אותי, ושיפרה ועזרה לי להשתפר כל יום. בכללי אני חושבת שאשדוד זה מועדון מדהים, שאם מדברים על מעטפת ועל כל הדברים שאנחנו רוצים לשאוף, אני חושבת ששם זה באמת בין הרמות הכי גבוהות שיש בארץ כרגע. הם באמת נותנים את כל המסביב, ודואגים, ואכפת להם ושמים את הכדורסל נשים ראשון”.
שירה העליון (FIBA)איזה טיפ או משהו שלקחת איתך להמשך הקריירה, ששמעת משחקנית ותיקה וממאמן-מאמנת שהשפיע עלייך?
”אני חושבת שלפעמים בעיקר בגילאים צעירים יותר, אז הטוב הוא מרגיש טוב מאוד והרע מרגיש רע מאוד. והאיזון הזה של לדעת שכאילו אולי עכשיו רע ויהיה יותר מאוחר טוב זה משהו שהוא כזה חשוב, הבאלנס הזה בין, בין, אוקיי, כרגע קצת לא טוב, ויש ירידה אבל צריך לזכור גם שתהיה עלייה אחר כך”.
את רואה את עצמך, אגב, כפנים של הכדורסל נשים בעתיד?
”אני מאחלת לעצמי להיות הפנים של הכדורסל נשים, זאת השאיפה, זה הרצון וזו המטרה״.