ביום שישי שעבר ציינה משפחת אדם את השלושים למותו של רז אדם ז”ל, בתאונת הדרכים בכביש 90 ורפאל אדם, אחיו הגדול, ישב אתנו לראיון בו הוא פתח את הלב והכיר לנו את רז אדם שלא הכרנו. השחקן שלא אהב את הלחץ, אבל התמודד איתו כמו גדול, המשורר בלב ובנפש שכתב את מה שראה והרגיש, הילד השובב שהפך לגבר שראה הכל והתעניין בכולם, עד הסוף הטרגי
ביום שישי משפחת אדם עלתה לקברו של רז ז”ל, לציון השלושים לאותו יום נוראי, בו קיבלה את הבשורה המרה מכל, שרז נהרג בתאונת דרכים בכביש 90, בגיל 26, בדרכו לארוחת גיבוש עם קבוצתו, הפועל גליל עליון. רז היה הבן השלישי במשפחה של ארבעה אחים, בנים לדניאל ולרווית אדם. רפאל, הבן הבכור- בן 33, שחר, האח השני, בן 29, רז (26 במותו) היה השלישי ואיתן, בן ה-21, האח הצעיר.
רפאל אדם, עובד בחברת הייטק, נשוי ואב ללביא בן הארבע וללוטם בת החודש וחצי, ישב אתנו לשיחה, בה הוא סיפר על האח הצעיר שכל כך אהב ועל האדם המיוחד שהיה, מעבר ומחוץ למגרש הכדורסל. “הוא היה הנשמה התאומה שלי”, סיפר לנו רפאל והמשיך: “היינו באותו הראש. חשבנו באותה צורה. זה עדיין לא נקלט לי שהוא איננו. אני עדיין לא באמת מעכל את זה”.
משפחת אדם (פרטי)הילד השובב הראה כשרון והתאהב בכדורסל
”רז היה ילד שובב ומצחיק כבר מההתחלה, ממתי שאני זוכר”, מספר לנו רפאל על הילד רז. “הכדורסל היה חיידק משפחתי. כל הילדים נדבקו באהבת המשחק מאבא וכולם התחילו לשחק כדורסל. זה היה החוג הראשון של כולנו. אני הייתי הראשון, באופן טבעי ושחר הלך אחרי. יום אחד, כששחר היה בן 8 ורז היה בן 5, ביקשתי מאמא שלי שתביא את רז לחוג של שחר. מהר מאוד ראינו שיש פה כשרון. הוא לא התחבר בפעמיים הראשונות, אבל אני התעקשתי שימשיך ללכת לחוג, כי ראינו שיש שם כשרון.
“אז הוא התחיל להתחבר והפך להכי טוב בחוג אחרי שחר. ילד בן 5, שנמוך בראש מילדים בני 8, משחק איתם ויותר טוב מהם. היו לנו סבא וסבתא בקיבוץ. היינו הולכים אליהם שלושתנו יחד (איתן עוד לא נולד) ומשחקים. בתחילה הייתי אני, הגדול, משחק נגד רז ושחר. מהר מאוד, כשגדלנו, איתן הצטרף ועם השנים, רז ואיתן, הצעירים, היו נגדי ונגד שחר והם ניצחו אותנו ותבין, אני הייתי שחקן טוב. הבנתי כבר אז, בערך שהוא היה סביב גיל 14 ואני בן 21, שהוא הולך להיות טוב ממני.
האחים במשפחת אדם (פרטי)“הדרך שלו בכדורסל ממש לא תמיד הייתה חלקה וקלה. היו הרבה קשיים בדרך, אבל הוא ניצח הכל והתמודד עם כל קושי. למשל, רז היה מצטיין ליגת התיכונים ובגמר הוא קלע רק 2 נקודות והתיכון שלו הפסיד. זה ממש גמר אותו. לקראת הצבא הוא באותו שלב לא היה בנבחרת ואז לא היה מקבל מעמד של ספורטאי מצטיין. הוא שקל לפרוש באותו הזמן. אני שכנעתי אותו להמשיך ולדחוף קדימה. כמובן שהוא עשה את זה בעצמו. באותו הזמן הקשיים היו גדולים. הוא התגבר על הרבה אתגרים כדי להצליח בכדורסל. זה לא היה מובן מאליו שהוא יצליח.
“בסופו של דבר הוא הגיע לעתודה, אבל גם שם היו קשיים. באמצע טורניר הוא פתאום עובר מהחמישייה לספסל והוא ידע שאם הוא לא יעמוד בלחץ, הוא בכלל לא יקבל דקות. הוא לא תמיד אהב את הלחץ . הוא גם כתב על הלחץ הגדול והחשש לא להצליח. הוא סיים את הטורניר, שכמובן הסתיים בזכייה, בהצטיינות. הוא היה דוחף את עצמו בכח. שום דבר לא היה מובן מאליו”.
משורר בארון שכותב למגרה
“רז אהב מאוד ללמוד הרבה מאוד דברים מחוץ למגרש הכדורסל. הוא היה תלמיד מצטיין בתיכון, למרות הכדורסל וסיים בגרות בהצטיינות. הוא אהב מאוד היסטוריה. הוא קרא המון ספרים. אמא הייתה מורה לספרות ואבא תמיד אהב מדעי המדינה. אלה היו השיחות שלנו בבית ורז תמיד אהב לקרוא וללמוד על הנושאים שהיינו מדברים עליהם. הוא גם אהב מאוד לחשוב על הדברים שקרא ולכתוב עליהם אחר כך. רז כתב באחד השירים שלו: ‘מי ששואל תמיד שאלות - יידע בסוף את הכל’. רז היה צופה בהרצאות של פרופסור הר-סגור והיה כותב לעצמו סיכומים שלהם.
רפאל אדם ואביו דניאל (רועי כפיר)“רז היה כותב במחשב הרבה מאוד. לאחר שנהרג מצאנו במחשב שלו המון חומרים. הוא בעצם העלה את המחשבות שלו על הכתב, הוא תיעד את הראיונות שהיו לו בספר שהוא כתב. הוא כתב בערך מאה שירים. הכל מהכל. גם שירים מצחיקים, גם שירים עצובים. הוא גם כתב ספר שהגיבור שלו הוא כדורסלן. הוא כתב אותו למגרה. אני לא בטוח שהוא רצה לפרסם. הוא גם אמר שהוא לא בטוח בזה. יכול להיות שבשבילו היה יותר נעלה להיות סופר או מוביל דעת קהל. הוא ראה באמנות שלו משהו יותר גבוה. כששאלו אותו הוא אמר שכדורסל הוא בידור. הוא רצה לעשות כיף לאנשים וליהנות”.
לפעמים רז הרגיע את ההורים אחרי משחק פחות טוב שלו
ההורים השקיעו ברז המון. היו איתו באימונים ובמשחקים. הם נסעו איתו לכל משחק, גם באילת וגם בגליל, הם היו מסוגלים לנסוע למשחק באילת. רז כתב פעם: ‘לפעמים אחרי משחק רע שלי, אני הייתי צריך להרגיע את ההורים שלי’. הוא בהרבה מקרים הרגיע את אמא שכעסה על מאמן שספסל אותו. הוא אמר פעם: ‘אם ההורים שלי הגיעו כל כך מרחוק לראות אותי, אני לא יכול לא לתת הכל. אם הם השקיעו בי ככה, אני חייב להשקיע בחזרה’”.
רפאל אדם (רועי כפיר)רפאל, האם רז היה מרוצה מהקריירה שלו ולאן שהוא הגיע בכדורסל? לאן הוא כיוון, האם הוא היה מרוצה איפה שהוא? האם הרגיש שהגיע לאן שרצה? הוא רצה להגיע לקבוצות הצמרת בכדורסל הישראלי? אולי בכלל לצאת לאירופה?
“רז מאוד אהב את ישראל ותמיד רצה לחיות כאן ולשחק כאן. הוא חשב קצת על לצאת לשחק באירופה, אבל ממש לא היה אובססיבי לזה. הוא תמיד אמר: ‘החלום שלי הוא להיות מאושר איפה שאני נמצא’. כתבנו את זה גם על הקבר. קיצרנו את זה ל’פשוט להיות מאושר’. עם כל הקשיים שהיו לו בקריירה, הוא תמיד ניסה לשמח אנשים ולעשות טוב.
“הוא היה איש של אנשים. תמיד רצה וידע לשמח. תמיד התעניין בכל מי שפגש (אני בהחלט יכול להעיד על כך ממקור ראשון - ג.ק) הוא היה מאושר בכל מקום שהוא היה בו. רז חי את החלום. הוא אמר בכל שנה מחדש שהוא במקום הכי טוב מבחינתו. הוא הלך בשיא והיה רק עולה משם”.
“הוא היה גאוות המשפחה. הייתי מתגאה שאני האח שלו”
רפאל מספר על כך שרז נגע באנשים בכל קבוצה בה עבר: “בכל מקום שהוא היה הוא השאיר משהו. אחרי שנהרג, מנס ציונה היו מתקשרים ומספרים שהוא התנדב במקומות מסוימים בעיר. בנתניה כשהייתי משחק וששמעו שאני אחיו כל כך הרבה אנשים סיפרו לי כמה היה עצוב להם לשמוע על מותו. רז היה הגאווה שלי ושל האחים שלי. אף פעם לא הייתה קנאת אחים ברז. ההפך, רצינו שכולם יראו מה שאנחנו רואים. הייתי מספר בכל מקום בעיר, ברחוב, או כשהייתי משחק כדורסל, שאני אח שלו. גם אם זה לא היה עולה באופן טבעי, הייתי אומר: ‘אתם יודעים שאני האח של רז אדם’... עם כל מה שכבר עשיתי בחיים, ההצלחה בעבודה, אשתי, הילדים והכל, רז היה תמיד הגאווה הכי גדולה שלי. תמיד צפינו במשחקים שלו, למרות שרז תמיד הקניט אותי שאני לא צופה מספיק במשחקים שלו.
רפאל אדם, אחיו של רז אדם" עם החולצה שמוקדשת לזכרו (רועי כפיר)“היינו לפעמים יושבים כמשפחה ומדברים על המשחק שלו, למרות שהוא לא תמיד רצה שזה יהיה נושא השיחה. אולי בגלל זה היו לו כל כך הרבה תחומי עניין אחרים - כסוג של אסקפיזם, שנדבר איתו גם על דברים אחרים ולא רק על כדורסל, אבל בסוף השיחה תמיד הייתה הולכת לשם, היינו יושבים ומדברים על המשחקים של רז. אמרנו לעצמנו, אחרי שהוא נהרג, ‘על מה נדבר עכשיו’”.
נשאר בקריית שמונה ולא היה מוכן לנטוש אותה
״בשנה האחרונה ראינו את רז מעט מאוד, מהרגע שהוא עבר לשחק בגליל העליון. הוא התגורר בקריית שמונה ולא היה מגיע הרבה. הוא כן היה מדבר איתי ועם ההורים ושאר האחים בטלפון כמעט כל יום. הוא הגיע קצת לפני התאונה לבקר את ההורים, בחודש אפריל לכבוד יום ההולדת שלי. הוא לא היה מגיע הרבה.
דניאל אדם, אביו של רז אדם ז"ל (רועי כפיר)“בתקופה הזאת הוא רצה להישאר בקריית שמונה, גם ועל אף המצב. אני דווקא ניסיתי לשכנע אותו לגור בכפר בלום, אבל הוא רצה להישאר בעיר, דווקא בגלל איום הטילים. הוא אמר שהוא לא ינטוש את קרית שמונה במצב הזה, שהעיר נטושה ואנשים בורחים ממנה. הוא אמר שהוא יישאר. את הבת שלי, לוטם, הוא לא הספיק לראות בכלל. היא נולדה בתחילת מאי. הדברים האחרונים שהוא אמר לי היו כשדיברנו בטלפון והוא אמר לי על לביא שהוא יפיוף’.
“היה נראה שכולם שמעו על התאונה לפנינו”
“התאונה הייתה בשבע בערב. העניין הוא שהיה נראה באותו היום שכולם ידעו על זה לפנינו. זה פשוט הופץ בכל מקום. למזלנו אף אחד לא התקשר אלינו לפני ששמענו מהמשטרה. המשטרה הגיעה להורים שלי. אמא התקשרה אלי ואני שומע צעקות ברקע ופתאום קול שאני לא מכיר שואל: ‘רפאל? תבוא לפה’.
“נסעתי לשם. הייתה שם עובדת סוציאלית יחד עם המשטרה והיא אמרה לי שרז נפגע בתאונה ונהרג. כעסתי עליה. שאלתי: ‘איך את יודעת?’ אבא שלי רצה לנסוע באותו הלילה לראות את הגופה. נסעתי איתו ובדרך אני קורא בכל מקום שרז נהרג ואני אומר לעצמי: ‘אבל עוד לא ראיתי אותו. איך זה כבר כתוב?’
עמדת הזיכרון לרז אדם ז"ל (רועי כפיר)“הגענו לשם. הסירו את השמיכה רק באזור הראש. ראו שהוא קיבל שם מכה חזקה. זה גם מה שסיפרתי אחר כך ללביא, הסברתי לו שהייתה תאונה ודוד רז קיבל מכה חזקה בראש… אני לא הייתי מנשק אותו בדרך כלל, אבל הפעם נתתי לו נשיקה ואמרתי לו שלום. זה היה מוזר לראות אותו ככה. גוף ללא נשמה. רז היה נשמה כל כך גדולה ופתאום הנשמה איננה...”
ראיתי אתכם במשחק הראשון שהיה אחרי המוות שלו בגליל, נגד קריית אתא. הגעתם אליו באמצע השבעה על רז, במהלך המשחק אתה ואבא שלך דיברתם בחיוך על המשחק שעל הפרקט. שאלתי את עצמי מניין הכוחות?
”זה היה סוג של אסקפיזם. כבר היינו במשחק, אז התרכזנו בו ודיברנו עליו. האמת? שהיה לי אישית הרבה יותר קל לחייך בימים הראשונים לאחר המוות, אולי כי זה עוד לא נחת עלינו, אולי כי בשלב הזה אתה מוקף בכל כך הרבה אנשים ומחבקים אותך. אחר כך אתה נשאר להתמודד עם החיים ואז זה הרבה יותר קשה. בכיתי ביום שנהרג ואני בוכה מאז בכל יום. יש בינינו הפרש של שבע שנים, אז ראיתי אותו ממש גדל מתינוק לגבר. מהתינוק שהחליף חיתולים לגבר המדהים שהפך להיות. לגבר שהתחיל גם לבנות את החיים שלו. מצא בת זוג, את אליסיה והתחיל לתכנן איתה את העתיד. העתיד שכבר לא יהיה לו. הוא כבר לא יקים משפחה, לא יגדל ילדים, אני לא מצליח לתפוס את זה”
האמא, רווית, מתמודדת שנים רבות עם מחלת הסרטן ולאחר שכבר היה נראה שניצחה, המחלה חזרה בתקופה האחרונה והיא שוב בטיפולים.
”אמא הייתה מגיעה עם אבא לכל משחק של רז לפני המחלה. מן הסתם עכשיו קשה לה יותר. היא סיימה עכשיו סבב טיפולים ואני מקווה שזה מאחוריה. עם כל מה שקרה לרז, זה בטח לא הוסיף לה בריאות והיא מתמודדת עם הכל ביחד בכח מדהים, הילדים שלי הם המפלט של אבא שלי. הוא סבא נהדר. לוקח אותם לכל מקום, כמו שהוא היה עם רז. הם נותנים לו את הכוח עכשיו. גם אני, אחרי שנסענו לצפת וזיהינו את הגופה, רק רציתי לחזור הביתה, כדי לחבק ולנשק אותם”.
עמדת הזיכרון לרז אדם ז"ל (רועי כפיר)רפאל, איך ההרגשה שהגליל הבטיחו השארות, רגע לפני השלושים של רז והקדישו לו את זה?
”הקבוצה הודיעה לנו שהם יגיעו לשלושים. האמת, שלא ציפינו לזה. זה לא מובן מאליו להורים שלי זה עשה טוב שהגליל נשארו. דיברנו על זה אתמול. שימח אותי . היה לו טוב שם מאוד. הוא אהב את הגליל ואת הצפון. הם אנשים טובים שעטפו אותו שם באהבה”.
המסר והמורשת: “היה מפיץ אור סביבו”
מה המסר שרז היה רוצה להעביר. מה הוא היה אומר אם היה רואה את האהבה שקיבל לאחר מותו?
“אני חושב שרז היה בנאדם שלם. לא רק ספורטאי מצוין, אלא אדם שלם והוא הראה את זה וזה מה .שמשך אנשים אליו. הוא היה אדם חושב. הנה משהו שהוא כתב פעם, באחד השירים שלו. רז מתאר את עצמו עומד מול קהל, שר ומצחיק את הסובבים ומדבר אל מי שאולי שקוע בעצבות: ‘אם יש פה אדם שהיה מדוכא - יאללה, צא מזה! תרחיב את המבט. החיים יפים כל כך. תודה רבה וכל טוב’ (מתוך קטע שנקרא: ‘אמרו לי - תהיה בדרן, נשלם לך שקל תשעים’, שכתב רז אדם).
עמדת הזיכרון לרז אדם ז"ל (רועי כפיר)“זה מה שנשאיר לילדים שיביטו ברז: לא רק קליעות יפות, אלא דרך חיים. לקלוע ולא להתגאות. להצחיק ולהישאר רגיש. לשאול בלי הרף, לדעת מאיפה באת ולאמר, גם כשקשה - חצי הכוס המלאה. החיים יפים כל כך… היינו רוצים שאנשים יידעו וידברו עליו. הוא לא רק היה קולע טוב. הוא היה אדם טוב, שהפיץ אור סביבו. הוא היה אדם מאושר והפך אנשים למאושרים. זה הניגוד שבעניין - כי כשהוא נהרג, הוא הפיץ הרבה עצב פתאום”.