נבחרת איראן פתחה את דרכה במונדיאל 2026 עם 2:2 דרמטי מול ניו זילנד, אך בסיום המשחק הדיבורים לא עסקו רק בכדורגל. מוחמד מוח'בי, שכבש את שער השוויון עבור האיראנים, חגג עם תנועת ירי לעבר היציעים, מה שהצית סערה גדולה ברשתות החברתיות והחזיר למרכז הבמה את המתח הפוליטי שמלווה את הנבחרת לאורך כל הטורניר.
למרות הבלאגן: 2:2 בין איראן לניו זילנדעל פי דיווחים, חלק גדול מהקהל באצטדיון באינגלווד הורכב ממהגרים איראנים המתגוררים בארצות הברית, רבים מהם מזוהים עם האופוזיציה למשטר בטהרן. זמן קצר לאחר החגיגה החלו להופיע תגובות חריפות ברשת. "זו לא חגיגה, זה איום", כתבו גולשים. אחרים טענו כי מוח'בי הוא "השחקן האהוב על המשטר" והאשימו אותו בכך שכיוון את המחווה לעבר אוהדים שהניפו את דגל האריה והשמש, סמלה של איראן שלפני המהפכה האיסלאמית ב-1979.
החגיגה של מוח'בי (צילום מסך)מחוץ לאצטדיון: איראן נגד איראן
המתח הורגש עוד הרבה לפני שריקת הפתיחה. על הכרטיסים אמנם נכתב "איראן נגד ניו זילנד", אך מחוץ לאצטדיון נראה היה כי היריבה הקולנית ביותר של הנבחרת האיראנית היא דווקא חלק מהקהילה האיראנית עצמה. מאות מפגינים התאספו מחוץ למגרש כשהם מניפים את דגל האריה והשמש וקוראים סיסמאות נגד המשטר בטהרן.
"קבוצת המולות היא לא הקבוצה שלי", צעקו חלק מהמפגינים. אחרים קראו ל"שינוי משטר באיראן" ואף שרו את ההמנון האיראני שקדם למהפכה. רבים מהם זעמו גם על החלטות פיפ"א בנוגע לדגל האריה והשמש, שהוגדר בעבר כסמל פוליטי, אך נראה בכל זאת ביציעים ועל חולצות האוהדים.
בתוך האצטדיון התמונה הייתה מורכבת הרבה יותר. לצד אוהדים שהתנגדו למשטר, היו גם אלפים שהגיעו פשוט כדי לתמוך בנבחרת. כאשר איראן כבשה פעמיים וחזרה מפיגור ל-2:2, נשמעו תשואות רמות ביציעים. מרחוק כל הדגלים נראו זהים, אך מקרוב ניתן היה לראות את הפילוג, חלק נשאו את דגל הרפובליקה האיסלאמית וחלק את דגל האריה והשמש.
שחקני איראן (IMAGO)"המצב מורכב", סיפרה סמנה, איראנית-אמריקאית שחיה בארצות הברית כבר עשור. "אני כאן כדי לתמוך באיראן, לא במשטר. אני מתגעגעת למדינה שלי". היא סיפרה כי בכתה בזמן נגינת ההמנון והודתה שהיא מודאגת מאמה שנותרה באיראן. "אני מפחדת עבורה כל הזמן, ואני גם חוששת לחזור לבקר".
אוהדים איראניים עם דגל השאה (IMAGO)גם במהלך המשחק עצמו ניתן היה לראות כיצד הפוליטיקה חודרת אל תוך הכדורגל. כאשר ניו זילנד עלתה ליתרון, חלק מהאוהדים המתנגדים למשטר חגגו ביציעים והניפו את דגלי האריה והשמש. מחוץ לאצטדיון המשיכו המפגינים לטעון כי הנבחרת אינה מייצגת את העם האיראני. "אי אפשר לנרמל את מה שקרה באיראן דרך אירוע ספורטיבי", אמרה אחת המפגינות. מפגין אחר עמד עם חבל תלייה מאולתר סביב צווארו ואמר כי מדובר בסמל למאבק נגד הוצאות להורג במדינה.
מנגד, שחקני הנבחרת ממשיכים לטעון כי הם מייצגים את כל האיראנים. עוד לפני המשחק הבהיר מהדי טארמי כי הנבחרת משחקת עבור האיראנים בכל העולם ואינה עוסקת בפוליטיקה. גם חלק מהאוהדים תמכו בגישה הזו. "כדורגל הוא חברות, חיבור בין תרבויות והשארת הפוליטיקה בצד", אמר אוהד איראני-אמריקאי בדרכו לאצטדיון.
הוויכוח הזה ממשיך ללוות את איראן גם מחוץ למגרש. בעיות ויזה אילצו את הנבחרת להעביר את מחנה הבסיס שלה מאריזונה לטיחואנה שבמקסיקו, כך שהשחקנים מתגוררים מעבר לגבול ונכנסים לארצות הברית רק לצורך המשחקים. הסכם הפסקת האש בין וושינגטון לטהרן אמנם הפחית מעט את החשש מהסלמה נוספת, אך המתיחות עדיין מורגשת היטב.
בסופו של ערב, איראן וניו זילנד סיפקו משחק מהנה שהסתיים ב-2:2, אך הסיפור הגדול התרחש מחוץ לקווים. מה שאמור היה להיות משחק כדורגל במונדיאל הפך לחלון ראווה לפילוג העמוק בקרב האיראנים ברחבי העולם. הנבחרת ניסתה לאחד, אך המציאות ביציעים הראתה עד כמה המחלוקות עדיין רחוקות מלהיעלם.