רגע לפני שריקת הפתיחה של המשחק ההיסטורי של קוראסאו מול אימפריית הכדורגל מגרמניה במונדיאל 2026 אמש (ראשון), המצלמות התמקדו באיש אחד. דיק אדבוקאט, המאמן ההולנדי בן ה-78, עמד על הקווים, מירר בבכי ולא הצליח לעצור את הדמעות.
מוכרת לי מפעם: 1:7 לגרמניה על קוראסאועבור צופים רבים בעולם, נדמה היה שמדובר בהתרגשות ספורטיבית של מאמן שהפך למבוגר ביותר בתולדות המונדיאלים ומדריך נבחרת קטנה בהופעת בכורה חלומית. אך המציאות, כפי שקורה לא פעם, הייתה מורכבת ומרגשת הרבה יותר ממשחק כדורגל.
החלום שהתנפץ בגלל הטרגדיה המשפחתית
המסע של אדבוקאט עם נבחרת קוראסאו התחיל כסיפור סינדרלה ספורטיבי קלאסי. המאמן הוותיק הגיע לאי הקריבי הקטן והצליח לעשות את הבלתי ייאמן, כשקבע היסטוריה והוביל את הנבחרת להעפלה סנסציונית למונדיאל 2026 בנובמבר האחרון. קוראסאו, מדינה זעירה עם כ-156 אלף תושבים, הפכה למדינה הקטנה ביותר שאי פעם הגיעה לטורניר.
דיק אדבוקאט ושחקניו (רויטרס)אולם, בחודש פברואר, חודשים ספורים לפני תחילת הטורניר, נחתה על אדבוקאט בשורה מרה. בתו חלתה במחלה קשה, והמאמן נאלץ לקבל את ההחלטה הקשה ביותר – לעזוב את משרת האימון. "תמיד אמרתי שהמשפחה באה לפני הכדורגל," הצהיר אז אדבוקאט בכאב כשעזב את הנבחרת. "זו הייתה החלטה טבעית". אדבוקאט שב לביתו כדי לסעוד את בתו, ונראה היה שהפרק שלו במונדיאל נחתם.
הדרמה על הקווים: פרד ראטן נכנס לתמונה
מי שהוזעק כדי למלא את החלל העצום שהותיר אדבוקאט היה בן ארצו, פרד ראטן. ראטן, שמוכר היטב לאוהדי הכדורגל בישראל מתקופתו כמאמן מכבי חיפה, (ולצד תחנות בפ.ס.וו איינדהובן, פיינורד ושאלקה), לקח על עצמו את המשימה המורכבת של הכנת הנבחרת לטורניר.
פרד רוטן (עמרי שטיין)אלא שחודש מאי הביא איתו תפנית דרמטית בעלילה. מצבה הבריאותי של בתו של אדבוקאט החל להשתפר, ובמקביל, סיר הלחץ בקוראסאו החל לבעבע. לחצים מצד שחקנים בנבחרת וספונסרים מרכזיים החלו להישמע בניסיון להחזיר את המאמן האהוב שעשה את ההיסטוריה. ראטן, שהדריך את הנבחרת בשני משחקי ידידות בחודש מרץ (שהסתיימו בהפסדים לסין ואוסטרליה), הבין את הסיטואציה שנוצרה בחדר ההלבשה.
בחודש מאי, כחודש בלבד לפני הטורניר, ראטן בחר להתפטר מתפקידו. בהודעתו הסביר כי הוא בוחר לפנות את מקומו "כדי להגן על היציבות ועל מערכות יחסים מקצועיות ובריאות בתוך הסגל והצוות". התפטרותו המכובדת של ראטן סללה את הדרך לקאמבק המרגש ביותר שיכול היה להיות.
דמעות של ניצחון אנושי
התאחדות הכדורגל של קוראסאו מיהרה לפנות שוב לאדבוקאט, שכבר ידע שבתו נמצאת במקום טוב יותר. "לא היססתי לחזור, לא ידעתי למה לא", אמר המאמן הוותיק כששב לתפקיד בסוף חודש מאי.
שחקני קורסאו חוגגים את השער ההיסטורי שלהם (רויטרס)כך, כשהוא עמד הלילה באצטדיון ושמע את המנוני הנבחרות, הכל התפרץ החוצה. הדמעות שזלגו מעיניו לא היו רק דמעות של התרגשות מקצועית או לחץ ספורטיבי. אלו היו דמעות של אבא שעבר ימים ולילות של חרדה קיומית לגורל בתו, שיחרר את המושכות של מפעל חייו המקצועי כדי להיות לצידה, וזכה בסופו של דבר גם לחבק אותה בריאה יותר וגם לעמוד בראשות הנבחרת שלו ברגע השיא שלה.
אמנם על כר הדשא המשחק הסתיים בתבוסה מוחצת 7:1 לגרמניה, אבל עבור דיק אדבוקאט ומשפחתו, הניצחון האמיתי כבר הושג הרבה לפני שריקת הפתיחה.